חקלאות בע"מ נ' חקלאי בע"מ

פסק דין

המבקשת הגישה בקשה למינוי בורר בסכסוך עסקי שעילתו בהסכם לרכישת ירק הסלרי, שנעשה בין המשיבה לבין "שקמה גידולי שדה" המוגדרת בכותרת ההסכם כשותפות רשומה.

ההסכם, מיום 22.8.10, כולל סעיף בוררות למקרה של מחלוקות, והוסכם, שאם זהות הבורר לא תיקבע במשותף, אזי ייעשה המינוי על ידי המוסד הישראלי לבוררות עסקית.

המבקשת דכאן, שאין מחלוקת, לצורך הדיון הנוכחי, שהיא שותפה של "שקמה" בעסקת הסלרי הנ"ל, גורסת, שעומדת לה הזכות לדרוש מינוי בורר וניהול הליך בוררות, מכוח אותו סעיף שהוזכר, בעוד המשיבה מתנגדת לכך, מהטעם שאין בינה לבין המבקשת הסכם בוררות בכתב, כמצוות חוק הבוררות, תשכ"ח – 1968.

המבקשת טוענת, כי על פי סעיף 14 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] תשל"ה – 1975, וכאשר נקבע, שם, כי כל שותף הוא שלוח של השותפות לכל עניין של עסקי השותפות, הרי יש לראות בה משום "חלק בלתי נפרד" (סעיף 4 להשלמת הטיעון הכתוב) מהסכם הסלרי הנ"ל, הכולל את סעיף הבוררות, ועל כן רשאית היא לאכוף על המשיבה גם את סעיף 17 – אותו סעיף בוררות.

בפסק הדין של ביהמ"ש העליון בעניין אלייד בע"מ נ' מוניות ישיר סוכנות לביטוח בע"מ (רע"א 8113/09, מיום 2.11.10, פורסם באתר נבו), נדונה סיטואציה "הפוכה", שבגדרה התבקש, על ידי צד החתום על הסכם בוררות, לחייב צד ג', שותפו של המתקשר האחר בהסכם הבוררות, להיות כפוף להסכם, מכוח אותה קונסטרוקציה משפטית הנובעת מפקודת השותפויות.

ההלכה הברורה, שיצאה מלפני ביהמ"ש העליון, בעניין זה, הייתה, כי אין לחייב את מי שאינו חתום על הסכם בוררות, להיות צד לו, אך מכוח העובדה ששותפו חתום עליו. הרציונאל, שבבסיס נימוקי כל שופטי ההרכב שדן בעניין "אלייד" (השופטים י.דנציגר, מ.נאור ו-א.רובינשטיין), היה בכך, שדרושה הסכמה ספציפית, ברורה וחד משמעית, בכתב, של האדם או האישיות המשפטית הרלוונטית, כדי לחייבו בהסכם בוררות. אין סמכות לבורר לפסוק בעניינו של מי שאיננו צד להסכם הבוררות. ההסכמה לבוררות מהווה פגיעה משמעותית, כמובן מרצון, בזכות הגישה לערכאות של אותו מתקשר, ועל כן, אין להכיר בהיווצר פגיעה כזו, ובשלילת הזכות לפנות לערכאות הרגילות, בדרך עקיפה של חיוב מכוח דיני השותפות, או כיוצא בכך (יודגש, כי הדין ביחס לחליף, הבא בנעלי מתקשר בהסכם בוררות, יכול ויהיה שונה, אך שותף עסקי אינו מוגדר כחליף לצורך האמור).

כב' השופט דנציגר, שכתב את חוות הדעת המרכזית באותו עניין, גם מפנה להוראת סעיף 5(א) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965, שיישומו מעלה, שלמרות הקונסטרוקציה של שליחות הנוצרת מכוח פעולה של שותף, שיש בה לחייב גם את השותפים האחרים, וכעולה מסעיף 14 לפקודת השותפויות, אין השליחות חלה, באין הרשאה מפורשת לכך, "על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר...". ניתן, על דרך האנלוגיה, ליישם האמור גם על עניינו, ולומר, שדרושה הסכמה ברורה ומפורשת, ואף בכתב, כדי להכפיף את המשיבה לבוררות, שבה הצד שמנגד הוא המבקשת, להבדיל מחברת "שקמה", שותפתה לעסקה הנדונה.

ההלכה הזו, והנימוקים שמאחוריה, יפים גם לסיטואציה, כמו זו שלפנינו, כאשר מי שמבקש לכפות את הבוררות, הוא צד ג' שאינו חתום על ההסכם, ודווקא הצד השני הוא זה החתום עליו ומחויב בו כלפי שותפו של צד ג'. המשיבה הסכימה לוותר על זכותה להתדיין בערכאות המשפטיות הרגילות, ולפנות לבוררות, כדרך מחייבת לליבון מחלוקות, אך ורק כלפי בעלת דברה החוזי, הישירה, שהיא שותפות "שקמה", ולא עשתה כן ביחס ליריבות אפשרית עם המבקשת הנוכחית.

זאת ועוד – הכרה בזכותה של המבקשת לאכוף את סעיף הבוררות על המשיבה, תחייב גם הכרה "סימטרית" בזכותה של המשיבה, בנסיבות המתאימות, לאכוף על המבקשת קיום בוררות, מצידה היא, ומצינו לעיל – שאפשרות כזו נשללת, במפורש, בפסק הדין שלעיל. אין להלום היווצר מצב דברים "א-סימטרי" אשר כזה.

משום כך, מצאתי לאמץ את גישת המשיבה ושיטתה, כאשר התנגדה למבוקש בהמרצת פתיחה זו, ועל כן הבקשה למינוי בורר נדחית.

משהוסכם בין הצדדים, באופן יעיל וענייני, על הכרעה בתיק, על סמך החומר הכתוב, והתייתר הצורך בדיונים פרונטאליים, או חקירות מצהירים, יש לתת לכך ביטוי במישור פסיקת ההוצאות, ואלה יהיו יחסית צנועות. על כן – המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד שלה בסכום כולל של 6,000 ₪.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ב, 30 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: